ה-MVP בכתבה על שיקגו הוא, כצפוי, מייקל ג'ורדן שזכה ל-285 מתוך 311 הקולות, שזה אומר שהוא זכה ב-91.64% מההצבעות. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר". *בניגוד לכתבות שהתפרסמו בפגרה הקודמת או באמצע העונה הנוכחית, גם הנתונים מעונת 2021 ייכנסו לכאן*

שיעור היסטוריה קצר:

הווריורס הוקמו כפילדלפיה ווריורס עם הקמת הליגה בקיץ 1946 וכבר בעונה הראשונה של הליגה השיגו אליפות ראשונה באדיבות הכוכב הראשון של הליגה ג'ו פולקס. בהמשך הלייקרס השתלטו על העניינים והווריורס חיכו עד לפרישתו של ג'ורג' מייקן כדי שפול אריזין וניל ג'ונסטון יובילו אותם לאליפות שנייה ב-1956.

בשלב הזה בוסטון השתלטו על העניינים, וגם הבחירה בווילט צ'מברליין בדראפט של 1959 לא סייעה במובן הזה ואחרי כמה הפסדים בגמר המזרח הווריורס עברו לסן-פרנסיסקו ב-1962. המעבר הזה סייע להם להעפיל לגמר ב-1964, אבל הם הפסידו לבוסטון שוב וצ'מברליין חזר לפילדלפיה, הפעם במדי הסיקסרס. ריק בארי היה זה שהוביל את הדור הבא, והוא החזיר את הווריורס לגמר כבר ב-1967, ואז היה זה ווילט צ'מברליין שגבר עליהם עם הסיקסרס לפני שבארי עבר ל-ABA.

בסיומה של סאגה משפטית ארוכה, ואחרי שבארי אולץ על ידי בית המשפט לחזור לווריורס, אז כבר תחת השם גולדן סטייט, הם חזרו להיות מועמדים לאליפות וב-1975 גם הצליחו להשיג את האליפות השלישית של המועדון. אחרי תקופת בארי גולדן סטייט פספסו את הפלייאוף 9 שנים רצופות, לפני שסליפי פלויד, ג'ו בארי קארול וכריס מאלין שברו את הבצורת.

בהמשך, מי שהצטרפו למאלין בהובלת הקבוצה היו טים הארדווי ומיץ' ריצ'מונד, והם הולידו את שלישיית TMC המיתולוגית, אם כי זו החזיקה שנים בודדות בלבד לפני שריצ'מונד הועבר בטרייד ואחריו כריס וובר שנבחר בדראפט של 1993. אחרי הדחה בסיבוב הראשון של 1994 הווריורס קיבלו בצורת פלייאוף של 12 שנים והופיעו בפלייאוף רק פעם אחת עד 2013, אם כי אותה פעם זכורה במיוחד עם הניצחון מהמקום השמיני על דאלאס שהייתה עם המאזן הטוב בליגה ב-2007.

את הבצורת הבאה מי ששבר היה כבר סטף קרי שהוביל את הקבוצה עם האולסטאר השני של הקבוצה בעונת 2013, דיוויד לי, בעונה הבאה הצטרף איגודלה, ובהמשך קליי תומפסון ודריימונד גרין הפכו לכוכבים בזכות עצמם והביאו אליפות ב-2015 והפסד בגמר של 2016. או אז הצטרף אליהם קווין דוראנט וזה הביא ל-2 אליפויות רצופות ועוד הפסד בגמר. אחרי עונת פציעות ב-2020, סטף חזר ב-2021 בזמן שקליי עדיין פצוע והוביל את הווריורס להיות הראשונים שמסיימים בין 8 הראשונות ולא משחקים בפלייאוף בגלל הדחה בפליי-אין.

כמעט נכנסו:

בארון דיוויס – 4 עונות, 20.1 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 8.1 אסיסטים, 2 חטיפות, 47.4% אפקטיבי, 32.2% לשלוש, 73.1% מהקו.

הגיע לווריורס במהלך עונת 2005 והפך לשחקן המוביל שלהם באותן שנים, אם כי העונה היחידה שבאמת זכורה מהתקופה הזאת הייתה היחידה של גולדן סטייט בפלייאוף בשנים 1995-2012, זו של 2007 אז הם הצליחו לעבור את דאלאס שהחזיקו במאזן הטוב ביותר בליגה. בפלייאוף ההוא דיוויס קלע 25.3 נקודות למשחק עם 6.5 אסיסטים, ולפחות לפלייאוף אחד הוא היה נראה כמו כוכב על.

קווין דוראנט – 3 עונות, 25.8 נקודות, 7.1 ריבאונדים, 5.4 אסיסטים, 1.5 חסימות, 58.3% אפקטיבי, 38.4% לשלוש, 88.3% מהקו, 2 אליפויות, 2 בחירות לפיינלס MVP, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

קיץ 2016 בו דוראנט הגיע לגולדן סטייט זכור כזה שבו הליגה הוכרעה כבר בקיץ עד לפציעה של דוראנט בפלייאוף של 2019. בין לבין, לפחות על הפרקט דוראנט השתלב טוב בסגנון המשחק של גולדן סטייט והוסיף בדיוק את מה שהיה חסר ללוחמים כדי להכריע ביתר קלות את השלבים המאוחרים של הפלייאוף, מה שהקנה לו את העדיפות בחלוקת הפרס האישי בסוף סדרת הגמר בשתי האליפויות.

ג'ף מאלינס – 10 עונות, 17.5 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 4.1 אסיסטים, 46.6% אפקטיבי, 81.8% מהקו, אליפות אחת, 3 בחירות לאולסטאר.

הגיע לווריורס בקיץ 1966 בתור שחקן ספסל של כ-5 נקודות למשחק, אבל הפך לשחקן משמעותי כבר בעונה הראשונה בסן-פרנסיסקו והיה חלק מהקבוצה שהגיעה לגמר ב-1967. בשנים בלי ריק בארי הפך מאלינס לאולסטאר וסקורר מוביל בליגה, אבל הוא היה צריך לחכות לחזרה של בארי מה-ABA ולשדרוג של הקבוצה שהפך אותו לשחקן ספסל כדי לזכות באליפות היחידה שלו ב-1975.

המחליפים:

סליפי פלויד – 6 עונות, 17.7 נקודות, 3.3 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 48.5% אפקטיבי, 32% לשלוש, 82.4% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

האיש שמחזיק בשיא הנקודות לרבע ולמחצית במשחק פלייאוף, שעשה את זה עם 29 נקודות ברבע האחרון של משחק 4 נגד הלייקרס בסיבוב השני של 1987, ובכך מנע הפסד בסוויפ כשהגיע ל-39 במחצית השנייה ו-51 במשחק בסך הכל. באותה עונת 1987 פלויד גם נבחר לאולסטאר בפעם היחידה בקריירה שלו, ובמהלך עונת 1988 הצטרף לקארול בטרייד שהעביר את שניהם ליוסטון בתמורה לראלף סמפסון.

ג'ו בארי קארול – 7 עונות, 20.4 נקודות, 8.3 ריבאונדים, 1.9 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 1.7 חסימות, 48.5% אפקטיבי, 74% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 1980 שבדיעבד רחוק מלהיות שווה את התמורה שגולדן סטייט שילמו עבורו, רוברט פאריש וקווין מקהייל גם יחד, אבל היה סנטר איכותי בתקופה שמצרך כזה היה הכרחי ועונה לפני שהוא נשלח בטרייד, כלומר עונת 1987, הייתה גם זו שהביאה לו בחירה יחידה לאולסטאר.

ג'ו פולקס – 8 עונות, 16.4 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 1.2 אסיסטים, 30.2% אפקטיבי, 76.6% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה.

בעונה הראשונה של הליגה, עונת 1947, לא חולקו פרסים אישיים כמו MVP ופיינלס MVP, ואפילו האולסטאר התחיל רק ב-1951, אבל די ברור שאם היו כאלה מי שהיה זוכה בהם בתקופה בה ג'ורג' מייקן היה ב-NBL הוא פולקס. הסקורר המוביל של הליגה ב-2 עונותיה הראשונות שהוביל את הווריורס לזכייה באליפות בעונה הראשונה מביניהן ועד לפציעה בפלייאוף של 1949 הוא היה חבר קבוע בחמישיית העונה.

טים הארדווי – 6 עונות, 19.8 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 9.3 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 49.9% אפקטיבי, 35.5% לשלוש, 76.8% מהקו, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה ה-14 בדראפט 1989 הצטרף לכריס מאלין ומיץ' ריצ'מונד והיה זה שניהל את המשחק עבור שלישיית TMC האטרקטיבית של הווריורס בתחילת שנות ה-90. הם לא החזיקו ביחד המון זמן כשריצ'מונד הועבר בטרייד כבר במהלך עונת 1992, אבל הארדווי ומאלין המשיכו להוביל את הקבוצה עוד קצת עד שהארדווי הועבר בטרייד למיאמי ב-1996.

ניל ג'ונסטון – 8 עונות, 19.4 נקודות, 11.3 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים, 44.4% אפקטיבי, 76.8% מהקו, אליפות אחת, 6 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה.

הסנטר הטוב ביותר בליגה בתקופה שבין ג'ורג' מייקן ובין ביל ראסל היה ג'ונסטון של הווריורס שנודע בשל זריקת הוו שלו שסייעה לו להפוך לקלעי המוביל של הליגה ב-3 מתוך 8 עונותיו. ג'ונסטון שיחק דווקא בייסבול כשנתיים וחצי לפני שהגיע לשחק עבור הווריורס והוביל את הקבוצה יחד עם פול אריזין לאליפות ב-1956. בהמשך, ג'ונסטון סבל מפציעות רבות וכשהווריורס הביאו סנטר פותח חדש עם הבחירה הטריטוריאלית של 1959, ג'ונסטון פרש ומונה על ידי הבעלים אדי גוטליב למאמן הקבוצה כדי שיהיה לו ממה להתפרנס.

נייט ת'ורמונד – 11 עונות, 17.4 נקודות, 16.9 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, 2.9 חסימות, 42.5% אפקטיבי, 67.6% מהקו, 7 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית ההגנה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה לחמישיית הרוקיז.

התחיל כסנטר המחליף של ווילט צ'מברליין בעונה שבה הוא הוביל את הווריורס לגמר ב-1964, והפך לסנטר הפותח ולאחד הבולטים בליגה כשצ'מברליין עבר לסיקסרס כולל מפגש ביניהם בגמר של 1967 שהסתיים בניצחון של הקבוצה הנוכחית של פילדלפיה, הסיקסרס. כשהתחילו לבחור את חמישיות ההגנה בסוף שנות ה-60 הפך ת'ורמונד לחבר קבוע בהן, ועוד קודם לכן היה אולסטאר קבוע, אבל את האליפות ב-1975 השיגו הווריורס דווקא אחרי שת'ורמונד הועבר בטרייד לשיקגו.

דריימונד גרין – 9 עונות, 8.8 נקודות, 6.9 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים, 1.4 חטיפות, חסימה, 49.6% אפקטיבי, 31.6% לשלוש, 71.5% מהקו, 3 אליפויות, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, 4 בחירות לחמישיית ההגנה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת לשחקן ההגנה.

הבחירה ה-35 בדראפט 2012 הפך לשחקן הגנה חשוב עבור הווריורס בשלב מוקדם של הקריירה, אבל ההגעה של סטיב קר הייתה זו שחשפה את האיכויות ההתקפיות של גרין, כולל עונת שיא ב-2016 שהעניקה לו מקום בחמישייה השנייה. בכל אחת מהעונות שלו בליגה דריימונד גרין קלע יותר בממוצע למשחק בפלייאוף מאשר בעונה הסדירה, למעט 2018 אז הוא קלע 0.2 נקודות פחות, וברובן זה נעשה גם תוך כדי שיפור האחוזים, כך שיכולת הקליעה שלו לסל הייתה מספיק טובה כשהיה צריך אותה.

פול אריזין – 10 עונות, 22.8 נקודות, 8.6 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 42.1% אפקטיבי, 81% מהקו, אליפות אחת, 10 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

אחרי שנתיים בליגה אריזין עזב לשנתיים של שירות צבאי וחזר כדי להוביל את הווריורס לאליפות ולהפוך לסקורר המוביל בליגה בתקופת האמצע של שנות ה-50 ולקראת סופה. למעט עונת הרוקי שלו בה הוא קלע 17.2 נקודות למשחק, אריזין הגיע ל-20 בכל שאר העונות, כולל זו האחרונה ב-1962 בה הסנטר הפותח של קבוצתו קלע 50 בממוצע למשחק. בקיץ של 1962 הווריורס עברו לסן-פרנסיסקו ואריזין החליט שלא לעבור ולפרוש.

החמישייה:

גארד 1 – סטף קרי – 12 עונות, 24.2 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 6.5 אסיסטים, 1.7 חטיפות, 58.3% אפקטיבי, 43.3% לשלוש, 90.7% מהקו, 3 אליפויות, 7 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, 2 בחירות ל-MVP.

הבחירה השביעית בדראפט 2009 עשה את הפריצה המשמעותית שלו ב-2013, אז הוא נבחר לראשונה לאולסטאר ושבר את בצורת הפלייאוף של גולדן סטייט. שנתיים אחר כך הוא כבר היה ה-MVP והוביל את הווריורס לאליפות, ובעונה שאחריה כבר זכה ב-MVP פה אחד. יחד עם דוראנט והיתר הוא הביא עוד 2 אליפויות, וכל זה בלי לומר מילה על כך שמעטים חולקים על כך שמדובר בקלעי השלשות הטוב אי פעם נכון להיום.

גארד 2 – קליי תומפסון – 8 עונות, 19.5 נקודות, 3.5 ריבאונדים, 2.3 אסיסטים, 55.1% אפקטיבי, 41.9% לשלוש, 84.8% מהקו, 3 אליפויות, 5 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישייה השלישית, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה.

הבחירה ה-11 בדראפט 2011 עם גופיה מספר 11 פרץ ב-2015, אז הפך לאולסטאר אחרי שגולדן סטייט סירבו להעביר אותו בטרייד בתמורה לקווין לאב, ובנוסף לקליעה האוטומטית שלו הוא הפך לאחד משחקני האחד על אחד הטובים בליגה מבחינה הגנתית. במשך 8 עונות קליי כמעט ולא החמיץ משחקים, עד שהגיע הגמר של 2019 שם הפציעות החלו להכריע אותו ומאז הוא לא שיחק ב-2 העונות הבאות.

פורוורד 1 – כריס מאלין – 13 עונות, 20.1 נקודות, 4.4 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 1.7 חטיפות, 53.7% אפקטיבי, 36.6% לשלוש, 86.2% מהקו, 5 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית.

נבחר בדראפט של 1985 ובעיקר הסתבך בהתחלה עם התמכרות לאלכוהול, אבל המינוי של דון נלסון למאמן שינה את התמונה ואפשר למאלין להפגין את יכולותיו, בעיקר בתחום הקליעה, ובעיקר בשנים 1989-1993, בהן הוא נבחר לאולסטאר ולחמישיות העונה. על הדרך, הוא הוביל את גולדן סטייט לסיבוב השני עוד פעמיים.

פורוורד 2 – ריק בארי – 8 עונות, 25.6 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 5.1 אסיסטים, 2.3 חטיפות, 44.9% אפקטיבי, 89.6% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לפיינלס MVP, 8 בחירות לאולסטאר, 5 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישיית העונה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה השנייה בדרפאט 1965 הפך מיד לשחקן המוביל החדש של הווריורס וכבר בעונתו השנייה הוביל אותם לגמר, שם הוא עבר את ה-40 נקודות בממוצע למשחק, אבל הווריורס הפסידו בסדרה. בהמשך החליט בארי לעבור לליגה המתחרה, ה-ABA, אבל בסיומה של סאגה משפטית ארוכה הוא נאלץ לחזור לסן-פרנסיסקו ולשחק עבור הווריורס, ואחרי כמה עונות נוספות הוא גם הצליח להשיג את האליפות ב-NBA.

סנטר – ווילט צ'מברליין – 6 עונות, 41.5 נקודות, 25.1 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 50.6% אפקטיבי, 55.5% מהקו, 6 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר, בחירה אחת ל-MVP, רוקי העונה.

צ'מברליין לא לקח אליפות עם הווריורס והגיע לגמר רק אחרי שהם עברו למערב, אבל המספרים האישיים שלו באותה תקופה היו הגבוהים ביותר בהיסטוריה, כולל אותה עונה של 50 נקודות ו-25 ריבאונדים. כרוקי, צ'מברליין זכה ב-MVP, אבל זו הייתה הפעם האחרונה במדי הווריורס, והפער בין העונות המוצלחות לפחות מוצלחות היה בשאלה האם הוא יפסיד לסלטיקס או עוד קודם לכן.

מאמן: סטיב קר – 7 עונות, 3 אליפויות, בחירה אחת למאמן העונה, מאזן 376- 171 (68.7% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 77- 28 (73.3% הצלחה) בפלייאוף.

קר לקח קבוצה של סיבוב ראשון-שני בפלייאוף והשיג אליפות כמאמן רוקי, הראשון מאז 1982 והראשון בין 3 שעשו זאת בשנים האחרונות, בהמשך היה לו חלק משמעותי בשדרוג של השחקנים ובבניית קבוצת העונה הסדירה הטובה ביותר, ואחר כך קבוצת הפלייאוף הטובה ביותר שם הוא הצליח לחבר את הפאזל שוב ושוב ברגעי ההכרעה, ובעונה האחרונה הוכיח שהוא יודע לאמן גם כשהכישרון פחות גדול.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה: